יאיר לוטן שחקן נסענו מהארץ כשהייתי בן 7. מצאתי את עצמי בארץ חדשה ורחוקה. אני זוכר את התורים הארוכים ל״מלחמת הכוכבים״ ו ״ET" ואת היכולת הנפלאה להעלם בחושך, בכיסא עמוק ולראות את הקסם של הקולנוע מואר לפני. אני זוכר שהרגשתי כמו מתאגרף אחרי ״רוקי״, ובשנה שאחר כך שתיתי ביצים נאות אחרי כל ריצה, בדיוק כמוהו. אחרי ״חזרה לעתיד״ חלמתי על סקייטבורדים מרחפים ומכוניות היברידיות. כשגדלתי קצת ״צייד הצבאים״ לימד אותי על מלחמות, ו״זכרונות מאפריקה״ הראה לי עולמות שרק חלמתי עליהם. באולם הקולנוע פוגשים את נפלאות הדימיון, מתרגשים מסיפורים על עולמינו ומרגישים שכולנו חלק מסיפור אחד נפלא. לכולם צריכה להיות זכות לחוות את החויה הזו ומיקרוסינמה, בעבודה צנועה, אמיצה ועיקשת עושה זאת. כל הכבוד :)
